עמיחי אתאלי, כתב ”מעריב“ לענייני שטחים שפרש מתפקידו והוחלף על ידי איתמר פליישמן, סיכם הערב את ארבע השנים האחרונות בתפקידו (ראו למטה). אתאלי מקים בימים אלה, יחד עם איתי הנדל, חברה שתעסוק בדברור וביחסי ציבור בדגש על הרשתות החברתיות.
הנה דברי הסיכום של אתאלי:
הגיע זמני.
לפני כמעט ארבע שנים הגעתי לראשונה לבית מעריב ופסעתי בחרדת קודש במסדרונות העמוסים. בלי יותר מדי דיבורים נתנו לי מפתחות לאוטו, בעיטה קלה בתחת ויאללה לך תביא סיפורים.
ארבע שנים של לקום באמצע הלילה כדי לראות איך הסיפור שלי נכנס לעיתון. לילות של אושר עילאי אם קיבלתי ראשית, ועצבים לא פרופורציונליים במקרה שאפילו הפניה על השער אין.
ארבע שנים של להבהיל את השליח שמביא אלי את מה שהמתחרים עשו, והוא לא מבין מי ההזוי שחייב לדעת כבר בחמש בבוקר מה הולך בעיתונים.
ארבע שנות מלחמה מול מתחרים: קרבות מקצועיים, גידופים, הקנטות והרבה מאוד "זה בכלל לא סיפור" אבל אחרי הכל כשהעיתון נסגר, אין בתקשורת הישראלית חברים טובים כמו אוסף הפצועים המכונה "תא כתבי השטחים".
ארבע שנים של יחסית מעט פיגועים אבל הרכב המנוקב מקליעים בזירת הרצח של בני הזוג אימס בצומת בני נעים, ומסעות הלוויה של חמשת בני משפחת פוגל ושל אלירז פרץ ז"ל לא ישכחו ממני לעולם.
ארבע שנים של מעל 160 אלף קילומטר לחברון, לשומרון, בנימין ובקעת הירדן, של הקפאת בניה סוערת, של לבוא הפוך לגמרי לפינוי מאחז באמצע הלילה ורק בזכות הנשמה של קובי הצלם להצליח לטפס אל ראש ההר ולהגיע בחיים. פרשת הרב מוטי אלון, צווי הרחקה לפעילי ימין ותאונות דרכים, פינוי מגרון, תגי מחיר, מפוני גוש קטיף שמנסים להגיע לבית ועוד ועוד ועוד ועוד...
ארבע שנים של מתח, לחץ ועצבים, של דד ליינים, של "יאללה תשלח כבר!" שמתגמדים לעומת הריח המגעיל אך מענג של הדיו על שער מוספשבת כשהשם שלך מופיע שם.
ארבע שנים של מאבקים על העתיד במעריב שבחלקן נדרשנו לחשוב כל הזמן על הסיפור שנבשל למחר, ובמקביל להדחיק את הידיעה שמאוד יכול להיות שמחר בכלל לא יהיה עיתון.
ארבע שנים שבהן פגשתי עשרות עיתונאים מיוחדים במינם - כתבים, עורכים, צלמים ומפיקים. אנשים יצירתיים, חדים, מעוררי השראה ופסיכים מספיק כדי להישאר במקצוע ההזוי והממכר הזה.
ארבע שנים שהיו כנראה המשמעותיות ביותר בחיי. ולא רק בגלל העבודה שהיתה שם יומם ולילה בטלפונים, ביפרים סמסים והחיידק החדש והארור: 46 קבוצות הוואטסאפ שאיכשהו מצאתי את עצמי בתוכן.
ארבע שנים שבהן עשיתי עוד כמה צעדים על הציר שבין ילד לגבר. ארבע שנים שבהן הלב שלי נפתח מחדש, התאהבתי, התחתנתי בשנית, עברתי שלוש דירות ונהיתי אבא בפעם הרביעית...
ארבע שנים בלתי נשכחות שאני מקווה מאוד לקחת את האנרגיות המדהימות שהיו בהן, איתי הלאה לדרך החדשה.
